באולם קאמרי, המלא בנשימת הדממה והציפייה, יתפרש ערב מוזיקלי בשם "חגיגת הקלרינט" – מחווה לכלי המסוגל להיות גם קול אנושי, גם רוח הנושבת בצמרות יער סתיו, וגם אש של ריקוד מזרחי. קונצרט זה איננו רק תוכנית, אלא לוח צבעים של דימויים צליליים, שבו הקלרינט מנהל דיאלוג עדין ורב־פנים עם הכינור, הפסנתר והרביעייה הקאמרית.

כאן המוזיקה חוצה מאות שנים – מן הקלאסיקה המעודנת, שנולדה בתקופת הזוהר של הסלונים הווינאיים, ועד לעומק הרגשי של המאה ה־20, רווי מסתורין, תפילה וקצב נועז. הצלילים נעים בין וידויים ליריים וקנטילנות שקופות לבין ריקודים סוערים, בין גווני אינטימיות דקים לבין פרצי תשוקה והבעה כמעט תיאטרלית. זהו ערב של ניגודים ודיאלוגים, שבו כל יצירה חושפת פנים חדשות של הקלרינט: לעיתים שירי ונוגע ללב, לעיתים חד ומהיר, ולעיתים שקט חודר ונשגב.

המאזין מוזמן אל נוף מוזיקלי שבו מסורת נשזרת בחדשנות, שבו נפגשים אינטונציות פולקלוריות עם מחשבה קומפוזיטורית מעודנת, והכלי הופך למתווך בין זמנים, תרבויות ונפשות. במסע הזה הקלרינט אינו רק מנגן – הוא נושם, חי, מספר סיפורים ללא מילים, מוליך את המאזין ומשאיר אחריו טעם מתמשך, כריח עדין שאי אפשר לאחוז בו, אך גם אי אפשר לשכוח אותו.

"חגיגת הקלרינט"  איננה רק קונצרט, אלא סיפור חי, שבו המוזיקה הופכת למרחב מפגש: בין מלחינים ומבצעים, בין עבר והווה, בין המאזין ובין עצמו.

על הבמה – מוזיקאים בעלי שם בינלאומי ורגישות אמנותית דקה:

הכנר בוריס ברובצין, זוכה פרסים בינלאומיים, שזכה לאחרונה בשלב הלונדוני של תחרות Classic Violin Olympus. הוא מופיע באולמות המובילים, משתף פעולה עם תזמורות גדולות, ועבורו מוזיקה קאמרית היא נשימת הנפש.

הקלרניטן חן הלוי, מוזיקאי בעל שם עולמי, הופיע כסולן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועם אנסמבלים אירופיים רבים, ומשתתף בקביעות בפסטיבלים של מוזיקה קאמרית ברחבי העולם.

יחד איתם ארבעה נגנים נוספים: אנה זיגרייך (כינור), טלי קרביץ־פרג (ויולה), דפנה רייכמן־פולג (צ’לו) ו־מיכאל צרצקל (פסנתר). שמות אלה משלימים את ההרכב והופכים את הקונצרט למארג אמנותי שלם.

תוכנית הקונצרט

בלה בארטוק — ניגודים לקלרינט, כינור ופסנתר, Sz. 111

ארנסט בלוך — בעל שם, B. 47

דריוס מיו — טריו, אופ’ 157ב

וולפגנג אמדאוס מוצרט — קווינטט סי מז’ור, K. 581